אם נשאל ילד קטן מהו סוד, כנראה הוא יגיד לנו שסוד זה משהו שאומרים בשקט בשקט באוזן של מישהו, וחייבים לשמור על זה בבטן ולא לספר אפילו אם האח הגדול של החבר אומר לך שאתה צריך לגלות.
יש בזה משהו. אבל יש גם סוד מסוג אחר.
אם נשאל איש מודיעין ותיק מהו סוד, אני מתאר לעצמי שיש סיכוי שהוא יאמר שסוד הוא לא בהכרח דבר שנאמר בשקט- סוד אמתי יכול להיאמר בפומבי ובקול, אלא שמי שאיננו שותף לסוד ישמע את המילים אך לא יכיר בסוד שטמון בהם, ומי ששותף לסוד כבר יבין היטב…
בפרשה שלנו אנו עדים למופע מובהק של סוד מהסוג השני. פרק לו' בספר בראשית הוא חידה גדולה: לא ברור מדוע התורה השקיעה 30 פסוקים בתיאור השתלשלות צאצאיו של עשו. אמנם, הסיומת של הפרק נוטלת את הכתר: "ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלוך מלך לבני ישראל"- והנה לפנינו רשימה מפורטת של מלכים שאין להם פרומיל זיקה לנו ולסיפור שלנו, "וימלוך באדום בלע בן בעור ושם עירו דנהבה..וימת בלע וימלוך תחתיו יובב בן זרח מבצרה, וימת…וימלוך..וימת..וימלוך..".
בעיני המתבונן מבחוץ- התמיהה עצומה, מה זה עושה פה?! בשביל מה אנו צריכים את זה בתורה? מה הייתה התורה שלנו חסרה בלי תיאור שושלת מלכי אדום?
אולם כאן הספרים הקדושים מסירים את הלוט מעל הפסוקים הללו, שופכים עליהם אור נפלא וגואלים אותם מסתימותם. חכמי הנסתר, בעומקם הקשבתם ובעינם החודרת מגלים לנו, שלמעשה הסיפור ההיסטורי של שבעת מלכי אדום אינו אלא רמז לתבנית-חיים שקיימת בנו ופועלת בתוכנו כל הזמן. כדרכם בקודש בהזדמנויות רבות- בעלי הסוד משליכים את התיאורים החיצוניים- פנימה, עלינו ועל עולמנו הפנימי: במבט מעמיק נגלה, שבתוכנו מתרחשת מעין תנועה של "וימלוך-וימת", "וימלוך-וימת", בכל מיני רמות. למשל:
עולה בנו רעיון. אנו חושבים עליו לרגע, לא מספיקים להשלים את המחשבה, והנה כבר באה המחשבה הבאה אחריה. וגם אותה מנסים לתפוס, לעבד, ו-הופ, גם היא חולפת לה, והמחשבה הבאה לא מאחרת לבוא.. מעין "ותמלוך מחשבה-ותמת מחשבה"…
דוגמא נוספת: עולה בנו איזה רצון- איזה ערך מתעורר ומדליק אותנו מבפנים, מסעיר ומניע אותנו לפעול. אנו יוצאים לדרך, מנסים להרחיב את הבשורה בכמה שיותר מעגלים, משקיעים, ממש מתמסרים לרעיון, ו… מתישהו אנחנו קורסים. גדול עלינו. לא עובד. מרימים ידיים. "ותמלוך יוזמה-ותמת יוזמה"..
והכלל הזה חל גם במעגלים רחבים יותר: החברה האנושית מקדשת איזו תפיסה (לצורך העניין: הגבר שולט, האשה נשלטת), מקדמת אותה ופועלת על פיה, עד שבשלב מסוים נשבר לה מזה, והנה היא מתחילה לקדש את התנועה ההפוכה- פמיניזם, האשה עולה.. "וימלוך-וימת".
כך עולם הסוד היהודי רואה בתבנית הזו את הייצוג של כל תנועת השבירה והתיקון במציאות- מרמת האישיות הפרטית, שכל אחד מאתנו יכול לחוות ביום-יום ועד לרמות העמוקות ביותר, של תנועות שמתרוצצות בעולם ומקדמות מהלכים גדולים בהיסטוריה האנושית כולה.
אלא שכאן נשים לב: "ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלוך מלך לבני ישראל". התנועה הבין-קוטבית הזו, ממגמה אחת לקיצון הנגדי, תוך שבירה והחרבה של המגמה הראשונה כדי לפנות מקום למגמה השניה- הוא אמנם גלגל החוזר בעולם. אבל הוא גלגל בבחינת "מלכי אדום"- ארץ קשה, מקום הדין. "לפני מלוך מלך לבני ישראל"- העולם הפראי, הבלתי מווסת הזה הוא פרצופו של העולם לפני הופעת מלך-ישראל, דהיינו: לפני הופעת דרך חיים שיודעת לאחד ניגודים, לעשות שלום בין ערכים, לכלול את כל צבעי הקשת באופן שלא מוחק את האחד תמורת הופעת השני. מלך ישראל יודע לחבר שנים עשר שבטי י-ה, לשמוע את כל הצלילים והקולות העולים בממלכה, תוך שהוא מאחד את כולם לדרך שמצמיחה חיים ומברכת אותם.
וכמו שהכוזרי אומר, כל אחד מאתנו מנהל בתוכו ממלכה שלמה- של קולות נוגדים, של מחשבות שמתרוצצות בצורה בלתי מווסתת. ומסתבר שכאן התורה לא רק באה להציג את הקיים. נראה שטמונה כאן גם הזמנה לנסות לעבור מדפוס "וימלוך-וימת" לדפוס מתוקן יותר, שלם יותר, יציב ומצמיח יותר. במובן מסוים- בשביל זה קיבלנו את התורה, כדי להיחלץ מדרך "השבירה" של עשו לצאת לדרך "התיקון" של ישראל. יש כאן תורה גדולה ורחבה ללמוד. בע"ה בהמשך ניגע בהיבטים שונים של תנועות השבירה ותחתם נציע דרכי תיקון.
המשיכו לעקוב!
