מה אנו מרוויחים מהשקעה ברוחניות בחיינו?
אדם רוחני (פוטנציאלית) הוא אדם גמיש יותר, רחב יותר ופתוח יותר.
מדוע?
העולם הממשי, החומרי והמעשי הוא עולם קונקרטי, עובדתי. ממילא, זהו מרחב די נוקשה. העובדות הן עובדות, מוצקות, חתוכות: קרה או לא קרה, נעשה או לא נעשה.
ממילא, באופן טבעי, ככל שאנו שוקעים יותר במרחבי העולם החומרי-ממשי, אנו עשויים לספוח לתוך האישיות שלנו את מאפייני-היסוד הללו, ולהיהפך לנוקשים יותר, קונקרטיים ותכליתיים יותר.
כשזה המצב, זה כבר מאמץ לא קטן להישאר גמיש, פתוח ורחב (ברמת התודעה).
העולם הרוחני הוא עולם רחב. עומק אינסופי טמון בו. עולמות שלמים של רגש, דעת, מחשבה ורצון חבויים מבעד למסך הקונקרטי של העולם הממשי, שתענוג גדול לשוטט בהם.
וממילא, ככל שאנו מרגילים את הנפש לשפה הפתוחה והרחבה של עולמות הרוח- אנו עשויים לספוח אל תוך האישיות שלנו את מאפייני-היסוד של המרחבים הנפלאים הללו, ולהיהפך לגמישים יותר, עמוקים יותר ופתוחים יותר.
וכמו שכל זאת נכון ביחס לאדם, כן הדבר ביחס לחברה: חברה שלימה יכולה לאמץ לעצמה דפוסים של נוקשות, תכליתיות וגם- נודה על האמת- קרירות. סיבות שונות יכולות להיות לכך, אבל בניתוח פשוט, ייתכן שהדבר הוא תולדה של הרגל חברתי של שקיעה במרחבי העולם החומרני-חיצוני, עד שהחברה סופגת אל תוכה את מאפייני היסוד הנ"ל.
וככל שתשכיל החברה להשקיע בהעשרת עולמות הרוח שלה, והשפה הרוחנית תלך ותהיה נחלתם של רבים, יש סיכוי ותקווה שכתוצר-לוואי וכסממן בריא לכך- תשוב הגמישות ופתיחות המחשבה להיות גם כן נחלתם של רבים.
הערה לסיום: כתבתי 'אדם רוחני הוא פוטנציאלית אדם גמיש'. פוטנציאלית- כי העולם ראה לא מעט אנשי רוח שרוחניותם לא תרמה הרבה לגמישותם התודעתית. זה מוקש מצוי, שקשור למחלות נוספות שפוקדות אנשי רוח לעתים קרובות: יוהרה, צרות אופקים וחוסר הכלה ביחס לקולות שנמצאים מחוץ לכוס התה שלהם… הכל טוב, לא נתקן הכל ביום אחד.
בואו נתמקד בעקרון הפשוט: רוחניות פותחת פתח לגמישות- תודעתית, תפיסתית. גמישות ביחס לצורה בה אנו תופסים את עצמנו, ביחס לאופן אנו תופסים את האנשים שבסביבתנו, וגמישות ביחס לחיים כולם- פתיחות לאופציה של צמיחה והשתנות בלתי פוסקים, עד בלי די.
הרחב פיך- ואמלאהו. בע"ה
