תארו לעצמכם תזמורת מנגנת. הרמוניה של צלילים, סיפור שלם שמנגינה טובה יודעת לספר, והנפש נפתחת ומתענגת על העושר…
עכשיו תארו לעצמכם צליל. תו בודד. נחמד. גם לא צריך להגביל את עצמו לקצב של צלילים אחרים, ולא להתחשב בסולם שלהם, ולא בעוצמה. הוא יכול להשמיע את עצמו כמה שרוצה והכי חזק שרק יכול…
במאמר הקודם תיארתי תהליך התפרקות של ילד [בעקבות סירובה של אמו לאפשר לו ופל, עיין שם ותמצא נחתJ]. אם נתבונן לעומק נראה שלמעשה מתרחשת כאן התפרקות כפולה:
התפרקות חיצונית- בה כל התקשורת עם העולם החיצון לילד "עולה באש", ולא פחות מכך התפרקות פנימית- במסגרתה הילד חווה דיס-הרמוניה מוחלטת בין מחשבות זועמות לבין רגשות מבעבעים, והוא כמו מלא בלבה לוהטת…
כדי לצאת מהמצב הזה הוא יצטרך לאסוף עצמו (אולי בסיוע ובתיווך דמות בוגרת), להשקיט את המבערים הפנימיים ולשהות שם כמה רגעים. בשלב זה, הילד מתאפס. אולם כדי להתחיל לקוות לאופציה ריאלית של ופל היום- הוא יידרש לעבור תהליך נוסף של חידוש התקשורת עם סביבתו, בו יצטרך לדעת לקחת אחריות על מעשיו, לעמוד מול אמא ולהתנצל, ואז למצוא את המילים הנכונות ולבקש ממש יפה אם הוא יכול עכשיו ופל.
הדפוסים שתיארתי עד עכשיו מחדדים גורמים שונים לתהליך המכונה "שבירת הכלים": הגורם הראשון, בו נגעתי במאמר הקודם ובראשית המאמר הזה- הוא הרצון בבלעדיות, "אנא אמלוך!" כפי שהבקשה מכונה בזוהר הקדוש. זוהי אותה הבקשה לעולם של סולנים נוצצים שתיארתי במאמר הקודם. ובמקרה של הילד ,זה מקום בו הוא רואה את עצמו ורק את עצמו וכל מקום שבו העולם החיצון מסרב להתיישר עם רצונו- נחווה אצלו בצורה קשה ומפרקת… כאן הנחתי את עדשת-הפוקוס על נקודה נוספת בתוך התהליך, שהוא למעשה גורם-התפרקות שלם בפני עצמו: חוסר ויסות וערבוב פנימי, מחסור בעולם פנימי מאורגן ויציב.
מאחר ואת הדפוסים הללו למדנו מהתורה הקדושה, הרי שנמצא אותם פרוסים על פני כל החיים, בתהליכים עולמיים ורב-דוריים, שבסוף, בקצה, האירוע של הילד רק מבטא אותם ברמת מיקרו. תהליך זה מכונה "שבירת הכלים".
בעין יהודית- תהליך שבירת הכלים מתרחש במידה מסוימת, בשלבים שונים ובעוצמות שונות- לכל אחד מאתנו, בכל מיני רמות: בכוחות החיים ובכשרונות שאנו מוצאים שניחנו בהם, בדימוי העצמי שלנו ובעצם שאיפות החיים שלנו. כך למשל נוכל למצוא את עצמנו ברגעים שונים לא מוכנים להכיר בזולת ולשתף פעולה עמו, מאמינים קצת ש'אני- ואפסי עוד', ואולי גם תופעת הלבה הלוהטת שזיהינו בנפשו של הילד מוצאת מקום גם בנפשנו, כבוגרים, מדי פעם ב…
לפי תפיסת עולם הנסתר, תופעות ההתפרקות הללו מהוות ביטוי לסוד גדול. 'שבעת מלכי אדום' הם שם-קוד לכוחות הבריאה כפי שהופיעו בראשיתן: כח החסד הופיע והאיר בצורה מלאה, חסרת גבולות, חסד ונתינה בלתי מתפשרת, בכל מחיר, ובכל סיטואציה- זה כל מה שרוולנטי, לתת ולתת… עד שהמלך הזה התפרק. משתי הסיבות שהצבענו עליהן עם הילד: א) חוסר המוכנות של אותו "מלך החסד" לתקשר עם כוחות נוספים, ולהכיר בכך שאמנם החסד הוא כח חשוב, אבל יש כוחות נוספים שלא פחות חיוניים שצריך להפעיל ולהניח בבסיס. ב) גם כשמלך החסד האיר בכל עוצמתו- אם נקשיב לעומק, לא היה שם סדר וארגון פנימי, הנתינה והאהבה לא היו מווסתים ומדויקים, ואפילו יכול להיות שתחת חסותו היו מופעים של הארת פנים שנבעו מחסד, שיצרו בעייתיות מוסרית, אובר-קרבה במקומות שזה לא מתאים וכן הלאה. כך שאפשר לומר ש"מלך החסד" התפרק גם מבפנים עוד בלי קשר לבעיות התקשורת שמהם סבל. לא פלא הוא, שעל חורבותיו של מלך החסד ומלכותו, הופיע "מלך הגבורה" שמביא את הבשורה ההפוכה לעולם, באותה עוצמה, עם אותן אמביציות, ו…המשך הסיפור כבר ידוע מראש…
ישנו גורם נוסף, משמעותי לא פחות מקודמיו, עליו נדבר בע"ה במאמר הבא ומשם נעבור לדבר על תהליכי התיקון.
